מה עושים כשהרוחות מתחזקות?

"כשהרוחות מתחזקות - יש אנשים שבונים חומות ויש אנשים שבונים טחנות רוח". את המשפט הזה, שצוטט ממקור לא ידוע, שמעתי אמש. כשחשבתי עליו קצת יותר לעומק, הבנתי כמה חוכמה טמונה בו.

מה אנחנו עושים כשרוחות חזקות מתרגשות ובאות - כשאירועים לא נעימים ובלתי צפויים קורים לנו לפתע, כשדברים משתבשים ולא מסתדרים כפי שתכננו ואנו חשים אכזבה קשה, או סתם כאשר עוברת עלינו תקופה מאתגרת ואנו מוצפים ברגשות סוערים?

"יש אנשים שבונים חומות" - יש מי שרק מנסה להגן על עצמו מפני הרוחות, מפני הכאב ומפני הרגשות הקשים. הוא עוטה על עצמו שריון כבד ככל האפשר ובורח פנימה במעין השתבללות, שלא מאפשרת לאף אדם מבחוץ לחדור את השריון. הוא מנסה להימנע מלהרגיש את הרגשות הלא נעימים, ובדרך זו להגן על עצמו. בתוך השריון חם ונעים וכך הוא לא חש את עוצמת הרוחות.

"ויש אנשים שבונים טחנות רוח" - יש מי שמבין כי בכל אתגר, בכל קושי, טמון פוטנציאל לצמיחה ולרווח בטווח הרחוק יותר.

נכון שכדי לבנות טחנות רוח תוך כדי ההתמודדות עם הרוחות צריך לגייס הרבה אומץ וכוחות, להאמין ביכולת שלך להחזיק מעמד ולהתמודד, אולם בסופו של דבר, כשטחנות הרוח יוקמו, יעבדו ביעילות ויניבו רווחים, זה יקרה דווקא בזכות אותן רוחות חזקות.

מי שבעת התחזקות הרוחות בונה חומות, אולי נמנע מחשיפה לקור הצורב, אך הוא נשאר באותו מקום, לא צומח ומונע מעצמו אפשרות לגדול, להתפתח ולהרוויח.

לעומת זאת, מי שבעת התחזקות הרוחות בונה טחנות רוח, חושף את עצמו לקור הלא נעים, בידיעה שהוא יכול לסמוך על עצמו ועל יכולתו וכוחותיו להתמודד עם הקור, וכתוצאה מכך הוא גדל, מתפתח ומקדם את עצמו למקום טוב יותר.

החלק ההשרדותי במוחנו תמיד ימשוך אותנו לכיוון בניית החומות. הוא מוכוון מטרה יחידה וברורה - לשמור על ההשרדות שלנו. העיקר, מבחינתו - שלא נסבול ושלא ניפגע. אולם אם ברצוננו לחיות, ולא רק לשרוד את החיים, כלומר - להתפתח, לשגשג, להתקדם ולפרוח, עלינו להקשיב לחלק הבוגר, השקול וההגיוני שבמוחנו. הוא זה שרואה בהתפתחות ובהתקדמות בחיים מטרה חשובה, והוא זה שמכוון אותנו לשם. אם נקשיב לו ונפעל בהתאם, נוכל לחיות חיים של הגשמה והתפתחות, ובסופו של דבר - להרוויח בגדול.