הילד הפנימי - The inner child

הילד הפנימי הינו כינוי שאנו נותנים לחלק מסויים בנפש. הוא מתייחס, בעצם, לעולם הרגשי הלא מודע שנמצא עמוק בתוכנו, ואשר התפתח והתקבע בשלב הילדות המוקדמת.

עד גיל 9-10 מוחו של הילד קולט מסרים מהסביבה כמעין ספוג, ללא כל בדיקה עצמית או בקורת. מסרים המועברים על ידי דמויות סמכותיות כגון – הורים, סבים וסבתות, אחים בוגרים, דודים, גננת, מורה, מדריך בתנועת נוער וכיו"ב, מופנמים על ידי הילד כפי שהם, כאמת לאמיתה, מבלי יכולת לבחון האם זה נכון/הגיוני/אמיתי או לא.

דמויות הסמכות בגיל זה מהוות, כשמן, סמכות חד משמעית, נערצת ויודעת כל, בעיני הילד, ולכן הוא מקבל את הנאמר על ידיהן ללא עוררין.

תוצאה נוספת של ההערצה לדמויות הסמכות בגיל הרך הינה האשמה עצמית של הילד,

כאשר מתרחש אירוע שמעורר בו רגשות קשים ולא נעימים. לדוגמא, ילד שמאשים את עצמו בגירושי הוריו, על אף שהגירושים נגרמו מסיבות שכלל אינן קשורות אליו.

מבחינה רגשית הילד מפותח וחש רגשות קשים כמו – עצב, אכזבה, כעס, תסכול וכו', אולם מבחינה

קוגניטיבית אין לו מספיק כלים בכדי לפרש ולהבין את הסיטואציה, על כל המורכבות שבה.

בשל ההערצה שהוא רוכש להוריו הוא בטוח שלא יכול להיות שהם ה"אשמים" ברגשות

הקשים שהוא חש, ולכן הוא מטיל את האשמה על עצמו, וחושב: "זה בטח בגללי"..

כך גם במקרים בהם ההורה מקטין את הילד ונוהג בו באופן לא ראוי, הילד לא מבין

שהתנהגות ההורה לקויה, אלא הוא מקבל את הדברים כפשוטם ומפנים את המילים הקשות

שנאמרות לו כחלק מזהותו העצמית המתפתחת. הזהות הזו תמשיך ותלווה אותו לחייו הבוגרים. הוא לא יאמר: "אמא שלי אמרה שאני עצלן". הוא יאמר: "אני עצלן". כלומר, הוא הפנים את המסר של אמו והפך אותו לחלק מזהותו.

כאשר הצרכים הבסיסיים של הילד אינם נענים, או נענים רק באופן חלקי, נוצר בו חסר אשר זקוק למילוי אותם צרכים. החסר הזה נותר, כביכול, קפוא בתת המודע שלו.

במצב כזה, לכשיגדל ויהיה אדם בוגר, בכל פעם שהוא ייתקל בסיטואציה שבה החסר הזה יבוא לידי ביטוי, אפילו רק כפרשנות שלו למצב, החלק הקפוא הזה "יתעורר לחיים", ואותו ילד פנימי, כפי שקראנו לו, יגרום למצב של הצפה רגשית, מתוך נסיון נואש שלא לחוות שוב את הכאב הקדום הצרוב בו, אותו חווה בעבר. לדוגמא – ילד שגדל עם הורה ביקורתי מאד, והצורך שלו בקבלה ללא תנאי ובהערכה על ידי ההורה נותר חסר. בבגרותו, ברגע שמישהו יעביר עליו בקורת, או אפילו רק יאמר מילה שתתפרש בעיניו כבקורת, הוא יחווה הצפה רגשית שעשויה להתבטא בכעס מתפרץ, בעלבון צורב, או בהתנתקות מהסביבה.

בטיפול ניתן ליצור קשר מחודש עם אותו חלק בנפש, לרפא אותו, להבין מתי הוא "מתעורר לחיים", מה גורם לו להתפרץ פתאום, וכיצד ניתן לנהל אותו, במקום שהוא יהיה זה שינהל אותנו. כאשר נחזיר את השליטה לידינו, תורגש הקלה ברמה הרגשית, תחושה שאני יכולה לסמוך על עצמי, ולא לחוות הצפות רגשיות, פרצי כעס בלתי מוסברים וכיו"ב. וכמובן תהיה לכך השפעה מיטיבה ומשמעותית על כל מערכות היחסים בחיינו– בזוגיות, עם הילדים ובעבודה.