הסחלב שקם לחיים

"ראית את הסחלב הסגול? תראי איך הוא פורח". את המשפט הזה שמעתי מאמי השבוע. היא התכוונה לסחלב שמונח אצלה בסלון, זה שכבר חצי שנה עומד ללא פרחים, רק שני ענפים יבשים מיותמים, ונראה כאילו הוא נבול לגמרי. אבל היא התעקשה להמשיך לטפח אותו, להשקות אותו, לשים לו דשן מיוחד לסחלבים..

ופתאום, אחרי כל כך הרבה זמן, הוא הוציא גבעולים חדשים. ולאחר מכן, גם ניצנים קטנטנים שהלכו וגדלו, וביום בהיר אחד נפתחו במלוא יופיים.

האמונה של אמי בכך שהסחלב יחזור ויפרח גרמה לה להשקיע זמן ומאמצים בטיפוחו. היא לא התייאשה ממנו, למרות שהיו מי שאמרו לה לזרוק אותו ולקנות חדש במקומו. ואכן, כח החיות הפנימית שבו, שב ופרץ החוצה בצורת פרחים סגולים יפהפיים, כביכול הוא אומר לה תודה על כך שהיא המשיכה להאמין בו ולהשקיע בו, גם כשהוא היה נראה חסר חיות ונבול מבחוץ.

כשהתבוננתי בסחלב והתפעלתי מיופיו, חשבתי לעצמי כמה הדבר נכון גם לגבי עצמנו. כאשר אנחנו עוברים תקופה קשה, משבר כלשהו, נופלים לעצבות, כמה הכל נראה לנו מייאש וחסר תקווה, כאילו אף פעם לא יהיה טוב יותר, אף פעם לא נפרח יותר. כמה, במצב כזה, מילה טובה ממישהו שקרוב אלינו, מסר מחזק ומתן תחושה שמישהו מאמין בנו וביכולתנו לחזור ולצמוח במלוא כוחנו, גם כשאנחנו לא מאמינים בכך בעצמנו.. זה כל מה שאנחנו צריכים.

ויותר מכך, המילה הטובה לעצמנו פנימה, חשובה עוד יותר. ההבנה שיש בי כעת חלק שמרגיש ייאוש, חוסר תקווה, עצבות והוא צריך את החמלה שלי והאהבה שלי כלפיו כדי שהוא יוכל לחזור ולצמוח, לפרוח. כי באותה מידה שיש בי חלק מיואש, יש בי גם חלק שחש חיות ועוצמה, רק שבמאזן הכוחות הנוכחי ביניהם, לחלק המיואש כרגע ישנו משקל וכוח רב יותר. אהבה, חמלה ומילה טובה יכולות לגרום לאיזון הכוחות הפנימי הזה להשתנות, ולגרום לכך שהחלק שחש חיות ועוצמה ילך ויתעצם, עד שברגע מסויים, העצבות תתפוגג והחיים ייראו שוב יפים , בדיוק כמו הסחלב הסגול..