מצבי לחץ וחשיבה מעורפלת

"אני בלחץ נורא. אני לא מסוגלת לחשוב בהגיון. כאילו יש לי ערפל במוח."

מכירה את ההרגשה? את נתקפת בתחושה של לחץ, מתח, פחד, או כל רגש עוצמתי אחר, והמוח כאילו מתערפל. את לא מצליחה לחשוב בהגיון. 

ברגעים של לחץ, מתח, חרדה וכו' המוח נכנס למצב הישרדותי. מבחינתו את נמצאת מול סכנה של ממש, ובמצב כזה החשיבה "מתנתקת", ממש כמו מחשב שהתנתק מרשת האינטרנט.

מבחינת המוח, עליו להיות ממוקד כרגע אך ורק בסכנה ובדרך להיחלץ ממנה. 

על מנת להבין מדוע זה קורה, עלינו להבין את מבנה המוח -

החלק החושב במוח האנושי (הניאוקורטקס בשפה המקצועית) הוא זה שאחראי על התפקודים הניהוליים - הסקת מסקנות, תכנון, השוואה, הבנת ההשלכות העתידיות של הפעולות שלנו וכו'. כל אילו מתבצעים בחלק הקדמי של המוח (באיזור המצח). זהו חלק שקיים רק אצל בני האדם.

במצב שבו המוח מזהה סכנה (ממשית או דמיונית), החלק הזה של המוח מושתק, כביכול הוא במצב של offline - העדר קליטה.

מדוע זה קורה?

כי התפקיד הכי חשוב של המוח שלנו הוא לשמור על ההישרדות שלנו. ובמצב סכנה, מבחינתו, אין זמן לחשוב. צריך לפעול. ומיד! 

כתוצאה מכך היכולת שלנו לשקול את הדברים באופן הגיוני ומחושב ולקבל החלטה שקולה ומושכלת, פוחתת במידה רבה. לכן במצב שבו את חשה מתח, לחץ או פחד, הסיכוי שתגיבי באופן ענייני או שתפעלי באופן שקול ורציונלי, הוא קטן עד אפסי. ברגע שבו זוהתה סכנה, המוח החושב מושתק, ומי שפעילים הם רק החלק הרגשי שבמוח, והחלק שאחראי על התפקודים הבסיסיים - נשימה, דופק, לחץ דם, הזעה וכו'. הם משתלטים על המצב כדי לפעול ולהגיב במהירות האפשרית, וכתוצאה מכך אנו מרגישות כאילו סערה משתוללת בתוכנו, לעיתים עד כדי התקף חרדה.

אחד הדברים החשובים שקורים כאשר אנחנו מצליחים להירגע הוא שהמוח החושב שלנו חוזר לפעול. במצב כזה הסיכוי להגיב באופן שקול ולא מתלהם, או לקבל החלטה נכונה ומותאמת לסיטואציה, גבוה פי כמה מאשר לו היינו מגיבים לפני הרגיעה, כשהמוח החושב שלנו היה מנוטרל.

ואחרי שהבנת את התיאוריה, תוכלי לעבור לחלק המעשי -

נסי לחשוב על סיטואציה שבה הגבת באופן מוגזם או לא מידתי לאירוע ואח"כ התחרטת על כך, או אולי אפילו כעסת על עצמך. 

מה היה קורה לו, לפני שהגבת, היית עוצרת רגע, מבינה שהחשיבה ההגיונית שלך "בהשהיה" כרגע, נושמת רגע, שותה כוס מים, אולי אפילו מתרחקת פיזית ממקום האירוע, אם זה אפשרי, או נוקטת בכל פעולה אחרת שהיתה גורמת לך  קצת להירגע, ורק לאחר מכן בוחרת כיצד להגיב.

האם היית בוחרת להגיב באופן שונה?

האם, בדיעבד, את יכולה לראות איך בעקבות הלחץ/המתח/ הפחד, פעלת מבלי לחשוב באופן הגיוני? 

לו היית עוצרת ומגיבה רק לאחר שהיית נרגעת והחלק החושב היה חוזר לפעולה, האם התוצאה היתה שונה? טובה יותר מבחינתך?