מריבה

"הוא עיצבן אותי כל כך. את לא מבינה איך צעקתי עליו". ואיך הוא הגיב? שאלתי. "צעק עלי בחזרה. אוף! נמאס לי מזה, כל פעם המריבות הללו".

נשמע מוכר? בהרבה

מערכות זוגיות התסריט הזה הינו חלק מהשיגרה. שיגרה עצובה ומתסכלת.. אבל אפשר ליצור תסריט שונה לחלוטין. והיופי הוא בכך שזה לא תלוי באף אחד חוץ מאשר בנו, עצמנו.

"הוא עיצבן אותי" - חשבת פעם על המשפט הזה? האם עצבנות, או כל רגש אחר, הוא משהו שעובר באוויר מאדם אחר ונוחת עלייך? לא. רגש הוא משהו שאנחנו מייצרים בעצמנו. ולמה הוא נוצר? מכיוון שמשהו שקרה או נאמר, היווה טריגר למחשבה שקיימת בתוכנו, וברגע שהיא "נדלקת" היא גורמת לרגש להתעורר. לו לא היתה לנו מחשבה "תואמת" כזו לגבי עצמנו, לא היינו מאמינים למה שנאמר, ולא היינו נפגעים. בדיוק כפי שאם מישהו יאמר לך שיש לך עיניים כתומות, לא תאמיני לו ולא תיפגעי מכך, כי את יודעת שזה לא נכון. רגשות נעימים כמו שמחה, התרגשות, אהבה וכו' יכולים להתעורר כתוצאה ממחשבה שאני אדם טוב , שאני ראויה לאהבה וכד'. לעומת זאת רגשות לא נעימים כמו כעס, עצב, קנאה וכו' עלולים להיווצר כתוצאה ממחשבה שאני חלשה, לא מספיק טובה, לא שווה וכד'. כאשר בן זוגי נותן לי מתנה, לדוגמא, מתעוררת בי מחשבה שאני טובה, אהובה ומוערכת. הרגש שנוצר, כתוצאה מכך, הוא רגש של שמחה והתלהבות. לעומת זאת, אם הוא יכעס עלי ויבקר אותי, עלולה להתעורר בי מחשבה שאני לא מספיק טובה, שאני לא שווה, והרגש שיווצר, כתוצאה מכך, יהיה רגש של בושה ואשמה. התגובה שלי עשויה להיות הבעת כעס כלפיו, או, לחילופין, התרחקות והסתגרות.המחשבה שמתעוררת בעקבות הטריגר החיצוני קיימת בתוכי לפני כן. הטריגר החיצוני רק מעורר אותה. כלומר, אני מקבלת את הדברים ומאמינה להם, על פי האמונות והמחשבות שיש לי על עצמי, ולכן - אם האמונות והמחשבות שבתוכי הן חיוביות - "אני מספיק טובה", "אני שווה", "אני אהובה", הרי שגם אם יתרחש טריגר חיצוני כלשהו, תיאמר איזו מילה שלא במקום, אני אדע שהיא לא נכונה ולא אקבל אותה, לא אאמין לה. ואז גם לא איעלב ולא תתרחש פגיעה. לכן העבודה צריכה להיעשות במישור הפנימי - עם עצמי. אם בתוכי יש מחשבות לא טובות על עצמי, כל טריגר חיצוני עלול לעורר אותן ולהביא להתפרצות ולסערת רגשות, שבמהלכה אשליך את כל ה"רע" הזה שיש בי, על הצד השני. הוא יחזיר לי באותו מטבע, וכך תיווצר מריבה ענקית. עבודה פנימית על המחשבות והאמונות השליליות שיש לנו על עצמנו תביא לכך שגם אם יופיע טריגר חיצוני כלשהו, הוא לא יתפרש כפוגע, מכיוון שלא תהיה לו קרקע פוריה לצמוח ולגדול עליה. כמה מריבות היו יכולות להימנע, אם רק היינו עוצרים לרגע, ולא פועלים על פי האוטומט הזה, שגורם לסערת רגשות כל כך גדולה, לפגיעות הדדיות, לכעס ולתסכול. ReplyForward