לדמיין מקום בטוח

"קשה לי ואין לי יותר כוח". מכירה את המשפט הזה? אני מניחה שהמשפט הזה מוכר לכל אחת..

כדי להרים את עצמך ברגעים קשים את זקוקה למשהו שיאזן את תחושת הכאב שממלאת אותך. כאילו הכל נצבע בשחור ולא רואים שום נקודת אור. 

הדמיון, במצב כזה, הוא כלי אדיר שניתן להשתמש בו כדי להרגיש קצת יותר טוב.

קחי לך כמה דקות פנויות, עצמי עיניים ונסי להיזכר באירוע טוב שקרה לך - אירוע שבו הרגשת שכיף לך, נעים, שמח, רגוע, בטוח, או כל רגש אחר שעושה לך טוב בלב.

את יכולה לשלוף אירוע כזה מהזכרון? מצויין! עכשיו, תוסיפי לו עוד ועוד מרכיבי חושים - מה קרה, מי היה שם, אילו קולות היו ברקע, מה ראית סביבך, מה את מרגישה? למשל, את מגע הרוח על הגוף. ממש לערב את כל החושים שהיו בחוויה.

כשהתמונה הופכת להיות חדה וברורה, שימי לב היכן התחושה מורגשת בגוף. הרגש הזה שנעים לך, שאת מרגישה בטוחה, שכיף לך, שאת מרגישה רגועה - איפה זה נמצא בגוף? האם התחושה הנעימה מורגשת בחזה? בידיים? בראש? 

ישנה חשיבות רבה להטמעת הקשר בין הרגש הנעים שעלה לבין התחושה הגופנית שמתעוררת בגוף באותו רגע. התחושה הנעימה בגוף נחווית כהתרחבות והרפיה, והיא זו שמשחררת את תחושת הכיווץ והלחץ שמורגשת בגוף ברגעי קושי ומועקה.

כשאת מזהה היכן התחושה מורגשת בגוף, עצמי עיניים לרגע ונסי ממש לדמיין איך התחושה הטובה והנעימה הזו הולכת ומתגברת, הולכת ומתפשטת בכל הגוף, עד שכל הגוף מתמלא בתחושה הכל כך טובה הזו. כשזה קורה, תני לה להתגבר עוד ועוד ורק תהני מהנעימות הזו שמתפשטת לך בכל הגוף.

בדרך זו את יוצרת לעצמך משאב פנימי נפלא שיוכל לעמוד לרשותך בכל פעם שתזדקקי לו.

מתי? בדיוק במצב שתיארתי בתחילת הפוסט - כשקשה, לא נעים, עצוב, מתסכל וכו'. ואז אפשר לשלוף את המשאב הזה שיצרת לך בזכרון - פשוט להיזכר באותה סיטואציה, שאת כבר יודעת שהיא מעלה בך תחושה נעימה וטובה, וכשהתחושה הנעימה תתפשט בכל הגוף, הכיווץ שנגרם בגלל שקשה לך או לא נעים או עצוב לך, יילך ויפחת, יילך ויתפוגג.

הרעיון הוא לבנות מעין "בנק משאבים" שיעמוד לרשותך בכל רגע נתון ויאפשר לך לווסת ולאזן את עצמך בקלות רבה יותר. 

בפוסט נפרד אציין משאבים אפשריים נוספים שתוכלי לכלול ב"בנק המשאבים" שלך.